<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קפ"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
והמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, (ש"ע האידנא אפילו בארץ ישראל צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם) אבל אם הבעל מביאו אין צריך, (ש"ע בעל שמביא גט צריך לומר בפ"נ ובפ"נ כדי שלא נבא לטעו' בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני תורה) וכן שנים שהביאו גט ושניהם שלוחין אין צריכין, וכשהשליח מביא גט יאמר הרי זה גטיך מפלוני בעליך והרי את מגורש' ממנו, והרי את מותרת לכל אדם ובתוך כדי דבור (בתוס' שם) מן הנתינה יאמר בפני נכתב ובפני נחתם (ש"ע או בשעה שנותנו לה) אבל זמן מרובה אחר הנתינה אינו מועיל ואפילו מבית לעליה צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתםא), והאיש עושה שליח להולכה והשליח עושה שליח בב"ד והאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה, אבל מיד שליח בעלה לא תעשה שליח לקבל גיטה בתחלה אבל בדיעבד כשר כרבי חנינא וכן פסקו רב האי גאון ורב אלפס, והכל כשרים (דף כ"ג) להביא גט אפי' נשים שאינן נאמנות לומר מת בעליך ואפי' קרובות חוץ מחרש שוטה וקטן גוי ועבד וסומא בחוצה לארץ. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) כדפירש ר"ת מידי דהוה אבני מחוזא דניידי ופר"ת דאנן נמי כיון דאין אנו קבועי' כ"כ דמינן לבני מחוזא מיהו בגיטין פ' התקבל פירש בתוספות דיש ליזהר כשהבעל והאשה שניהם בעיר שיגרשנה הבעל בעצמו ולא על ידי השליח בין להולכה בין לקבלה משום דאי הוה עביד על ידי שליח הוה מהימן הבעל לומר לפקדון נתתיו ביד השליח כרב הונא פרק התקבל דפסק ר"ח כמותו ואף על גב דגבי בני מחוזא מכשיר פרק קמא על ידי שליח אף על גב דשניהם בעיר משום טעמא דניידי מכל מקום אנן לא ניידינן כל כך אף על גב דפירש ר"ת דהאידנא כולהו ניידי, אין לסמוך על זה להקל, דהא להחמיר קאמר, ואם תאמר כיון דאין לעשות שליח כששניהם בעיר א' אם כן מאי נ"מ במה שאמ' ר"ת להחמיר דהאידנא כולהו ניידי וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם והלא בששניהם בעיר אחת צריך שיגרשנה הבעל עצמו ולא על ידי שליח והבעל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפי' כשמביאו ממדינת הים וי"ל מ"מ נ"מ לפר"ת בשליח המביא גט באותה מדינה מעיר לעיר, דהא אמרינן באותה מדינה במדינת הים אין צריך לומר בנו"נ, והשתא מטעם דר"ת דמחשיב אנן האידנא כולהו ניידי צ"ל בנו"נ אפילו באותה מדינה מעיר לעיר, ומיהו בתוספות כתב רבי אלחנן פירוש אחר בההוא דהתקבל דקאמר רב הונא דבעל מהימן לומר לפקדון נתתיו היינו דווקא גבי שליח לקבלה, אך כמה גמגומים כתב על זה, ועוד פירש רש"י ור"ת והר' פטר כולם שוים בדבר בפ"ק דההיא דרבי הונא דבעל מהימן לומר לפקדון מיירי גם לשליח להולכה כדמוכח מקושיות הר' פטר והתשובה שהשיב לר"ת, ועל כן יש ליזהר שלא לעשות שום שליח כששניהם בעיר כדפירשתי וכן עיקר.
<h2>דף ג:</h2>
והכל כשרי' לכתו' הגט אפי' חש"ו אם גדול עומד על גבן ומלמדןא). [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) ואפי' לר"א דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא וכוותיה קיימא לן כדאיתא בפרק כל הגט גבי הכל כשרי' לכתוב דמסיק עליה רב הונא והו' שגדול עומד ע"ג וזהו לפי שיטת רש"י ורבינו ברוך דמפרשי לה כרבי אליעזר מיהו בתוספות פי' פירו' אחר דההיא סוגיא דרב הונא דמכשר חש"ו בגדו' עומד על גביו זהו דוקא כרבי מאיר דקס"ד מעיקרא דאף על גב דרבי מאיר לא בעי כתיבה לשמה ה"מ מדאורייתא אבל מדרבנן בעי ולהכי פריך מעיקרא והא לאו בני דיעה נינהו ועל זה מסיק רב הונא והוא שגדול עומד על גביו ובהכי סגי לרבי מאיר דלא בעי כתיבה לשמה כ"א מדרבנן ולבסוף מסיק רב נחמן באותה סוגיא דאפי' מדרבנן לא בעי רבי מאיר כתיב' לשמה ואפילו מצאו באשפה וכו' אבל לרבי אליעזר דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא ודאי חש"ו פסול לכתוב גט אפילו גדול עומד על גביו כדמשמע גבי ההיא דחליצת חרש דמשמע דלא חשיב חליצה לשמה אף על גב שהדיינים עומדים על גביו כי כן הקשו בתוס' פ"ק דחולין ואע"ג דדחינן ליה לומר דשאני כתיבת הגט שניכר יותר שהוא כותב לשמה מכל מקום אשינויי לא ניקום ונסמוך, ועוד בר מן דין ובר מן דין כיון דלר' אליעזר וכתב לה אכתיבת הגט קאי, אם כן צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו בר דעת הראוי לשליחות, וחש"ו לאו בני שליחות ננהו, ועוד ראיה מלקמן פרק מי שאחזו, דמצריך שישמעו קול הבעל שיאמר לסופר כתוב אף על גב דכתב הסופר לשמה אינו מועיל בלא ציווי הבעל ואפילו עשה שליח לסופר וכתב אליו כתב אינו מועיל כדמוכח התם, ואף על גב דגם זה דחק בתוספות לתרץ כדי לקיים פירוש ראשון, שינוייא דחיקא הוא למבין, וגם אין לסמוך אשינוייא להתיר ספק אשת איש, ע"כ לדידן דקיימא לן כרבי אליעזר חש"ו פסולין לכתוב גט ואפילו גדול עומד על גביו, וכן נראה עיקר, ואף כי ברב אלפס הביא ההיא דעומד על גביו, גם הוא הביא ההיא דרב יהודא אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף, ועוד דרבי יוחנן דהלכה כמותו לגבי רב וכ"ש לגבי רב הונא כדפירש בתוספו' בעלמא, ומסיק בההוא דחרש ש"ו כשרים לכתוב הגט, כאן הודיעך שאין כח כתיבה לשמה, ומני רבי מאיר היא, דקסבר רבי יוחנן לא מתוקמא כלל כרבי אליעזר ואפילו בעומד על גביו כדפי' לפי' שני מדקאמר כאן הודיעך שאין כתיבה לשמה, ע"כ.
<h2>דף ה:</h2>
סדר שליח להולכה. כיצד ימסרנו הבעל לשליח בפני עדי' ויקראוהו קודם מסירה ואחר מסירה לשליח משום דילמא עייליה לבי ידיה וחלפוה, וזה הלשון יאמר הבעל לשליח, הולך גט זה לאשתי פלונית המכונה פלונית בת רבי פלוני ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם, וקודם מסירתו לשליח יבטל כל מודעי דאית ליה וגם טוב שיקבל עליו בחר' שלא לעשות שום ביטול בגט ולא בשליח, והשליח יאמר לאשה הילך גט זה מפלוני בעליך המכונה פב"פ והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב, ובפני נחתם, והכל יאמר בשע' נתינ' קודם שיגיע גט לידה ויתנהו לה בפני שלשה, כי אע"ג דקיימא לן כמאן דאמר בפני שנים משום דעד נעש' דיין והשליח משלים השלשה מכל מקום טוב שיתנהו בפני שלשה פן יבא לטעות כשהשליח קרוב לבעל או לאשה, כדאמר תלמודא וגם לפרסם הדבר ואין צריך שישבו השלשה דאף על גב שהם כעין דייני' לקבל עדות השליח שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, מכל מקום הא קיימא לן בירושלמי הדיינין שקבלו העדות מעומד של הדייני' הוי שפיר קבלת עדות והכא דקיום שטרות דרבנן אפילו לכתחלה נמי, ותדע שהרי על כרחין השליח שמעיד בפני נכת' ובפני נחתם צריך לעמוד בשעת אמירתו כדין עדים ואפילו הכי מצטרף לשלשה ונעשה דיין, אמנם שמעתי כי מורי ה"ר מנחם בן הרב רבי שמואל היה מצריך להושיב השלשה כדין דיינין לקבל עדות השליח שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואולי לא היה אומר אלא לכתחל' אבל בדיעבד אין לחוש אם עמדו השלש' ולא ישבו בשעת העדאת השליח בפני נכתב ובפני נחתם ואם הבעל רך בשנים נראה טוב להצריך לדקדק אחריו אם הביא סימנים כשעושה שליח להולכה דהא אין קטן עושה שליח, ומיהו אם יש לו זקן בפניו אין לחוש יותר.
דין שליח לקבלה צריך הרשאה. זכרון עדות שהיתה בפנינו עח"מ בכך בשבת בכך לחדש פלוני שנת כך לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פלונית איך מרת פלוני' המכונה פלונית בת פלוני, העומדת היום בפלו' מתא דיתבא על נהר פלוני מנתה בפנינו את פב"פ להיות שלוחה לקבל גיטה מיד פלוני בעלה המכונה פב"פ ובפנינו אמרה לזה פב"פ שלוחה התקבל לי גיטי מיד בעלי ותהא ידך כידי וקבלתך כקבלתי ותזכה לי בו ותקבלהו לי ומיד שיגיע הגט לידך אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ומה שנעשה בפנינו ושמענו וראינו כתבנו וחתמנו לה לראיה על מינוי שליחות קבלת גיטה הכל שריר וקים, פב"פ עד, פב"פ עד, ויחתמו זה תחת זה, וצריך שיחתמו שני בני אדם שתהא חתימתן ניכרת וידוע במקום הנתינה, ואף אם יקיימום בהנפק צריך שיהיו חתימות הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה, וגם צריך ליזהר ולדקדק שתהא האשה שעושה שליח לקבלה גדולה בשנים ובסימנים ואם אין השנים ידועות כי אם על פי האב צריך רבוי שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן כמו לעניין חליצה, דהא קטנה אין עושה שליח ובשעת נתינת הגט ליד השליח לקבלה יושיב הבעל בית דין כשרים והגוני' שאינם קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ולא לשליח הקבל' ויראו בשטר הרשא' החתימות אם הם ניכרות וידועות להם ואחרי אשר יכירו החתימות של שטר הרשאה של שליח לקבלה יביא הבעל הגט בפניהם ויקראוהו קודם הנתינה ויחזירוהו לו ויבטל הבעל כל מודעות ויתנהו ליד השליח לקבלה ויאמר לו התקבל גט זה לפלונית אשתי המכונה פב"פ והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ולא יטיל בו שום תנאי ויחזרו ויקראוהו אחר נתינה והדיינים יכתבו עדותן וימסרו ביד שליח לקבלה ויכתבו כך.
ביום פלוני בשב' בכך לירח פלוני שנת כך לבריאת עולם למנין שאנו מני' כאן בפלוני' מתא דיתבא על נהר פלוני אנחנו בית דין ח"מ, במותב תלתא הוינא ובא פלוני בר פלוני המכונה כך העומד היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלונית וגירש את פלונית אשתו ב"פ המכונה כך וכך, (ולא יכתוב את מקומה, כיון שאינה עומדת שם) ונתן גיטה לפב"פ שעשאתו אשתו בעדים שלוח' לקבל גיטה מפלוני בעל' ב"פ ואמר לו התקבל גט זה לפלונית אשתי בת פלוני המכונה כך וכך והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם, וקודם נתינתו ביטל לפנינו כל מודעי דהוו ליה שאם מסר שום מודעא תהא מבוטלת ולא נתן שום תנאי בגירושין, אלא גירשה גירושין גמורים, והגט קרינוהו וראינוהו כשר כדת וכהלכה ומחמת שראינו גרושי פב"פ מבעלה פב"פ שנתן גט ביד שלוחה לקבלה כתבנו וחתמנו לה שטר זה להיות בידה לזכות ולראיה, הכל שריר וקים.
פלוני בר פלוני דיין
פלוני בר פלוני דיין
פלוני בר פלוני דיין 000זה תחת זה.
וגם הבעל יכתוב תחת חתימתן כך, אני פלוני הח"מ המכונ' פב"פ העומ' היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלו' גרשתי את אשתי פלוני' המכונה פב"פ וגירשתיה בפלונית מתא דיתב' על נהר פלוני בפני ב"ד פב"פ ופב"פ ופב"פ החתומי' בשטר של מעלה וגרשתיה גירושין גמורין בבטול כל מודעי, ובלא שום תנאי ככל הכתוב למעלה ושטר' וחתימותיה אמת הוא ובעבור כי הכל אמת כתבתי גם אני שטר זה להיות לה גם כתב ידי לראיה ולזכות שלא יהא לי פתחון פה לערער על דבר זה כלל כי שטר ב"ד החתומים וחתימותיהן אמת שריר וקיים פב"פ.
הנה פירשנו לך דין שליח לקבלה, אבל נכון שלא לעשות שליח לקבלה שאין אדם יכול לצא' ידי חובתו נקי וצריך שהשלש' דייני' שהם בשעת נתינה שיכירו חתימו' העדי' שחתמו בשטר אשר עשתה לשלוחה לקבל גיטה, ולא סגי מן החתימות אשר הם מעיר לעיר, משום דילמא לא הכירו החתימות מכולם, וצריך לקיים כל שלשה בגט דקיום שטרות בשלשה הלכך נכון להחמיר שלא לעשות שליח לקבלה.
<h2>דף ו.</h2>
והמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, (ש"ע האידנא אפילו בארץ ישראל צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם) אבל אם הבעל מביאו אין צריך, (ש"ע בעל שמביא גט צריך לומר בפ"נ ובפ"נ כדי שלא נבא לטעו' בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני תורה) וכן שנים שהביאו גט ושניהם שלוחין אין צריכין, וכשהשליח מביא גט יאמר הרי זה גטיך מפלוני בעליך והרי את מגורש' ממנו, והרי את מותרת לכל אדם ובתוך כדי דבור (בתוס' שם) מן הנתינה יאמר בפני נכתב ובפני נחתם (ש"ע או בשעה שנותנו לה) אבל זמן מרובה אחר הנתינה אינו מועיל ואפילו מבית לעליה צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתםא), והאיש עושה שליח להולכה והשליח עושה שליח בב"ד והאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה, אבל מיד שליח בעלה לא תעשה שליח לקבל גיטה בתחלה אבל בדיעבד כשר כרבי חנינא וכן פסקו רב האי גאון ורב אלפס, והכל כשרים (דף כ"ג) להביא גט אפי' נשים שאינן נאמנות לומר מת בעליך ואפי' קרובות חוץ מחרש שוטה וקטן גוי ועבד וסומא בחוצה לארץ. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) כדפירש ר"ת מידי דהוה אבני מחוזא דניידי ופר"ת דאנן נמי כיון דאין אנו קבועי' כ"כ דמינן לבני מחוזא מיהו בגיטין פ' התקבל פירש בתוספות דיש ליזהר כשהבעל והאשה שניהם בעיר שיגרשנה הבעל בעצמו ולא על ידי השליח בין להולכה בין לקבלה משום דאי הוה עביד על ידי שליח הוה מהימן הבעל לומר לפקדון נתתיו ביד השליח כרב הונא פרק התקבל דפסק ר"ח כמותו ואף על גב דגבי בני מחוזא מכשיר פרק קמא על ידי שליח אף על גב דשניהם בעיר משום טעמא דניידי מכל מקום אנן לא ניידינן כל כך אף על גב דפירש ר"ת דהאידנא כולהו ניידי, אין לסמוך על זה להקל, דהא להחמיר קאמר, ואם תאמר כיון דאין לעשות שליח כששניהם בעיר א' אם כן מאי נ"מ במה שאמ' ר"ת להחמיר דהאידנא כולהו ניידי וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם והלא בששניהם בעיר אחת צריך שיגרשנה הבעל עצמו ולא על ידי שליח והבעל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפי' כשמביאו ממדינת הים וי"ל מ"מ נ"מ לפר"ת בשליח המביא גט באותה מדינה מעיר לעיר, דהא אמרינן באותה מדינה במדינת הים אין צריך לומר בנו"נ, והשתא מטעם דר"ת דמחשיב אנן האידנא כולהו ניידי צ"ל בנו"נ אפילו באותה מדינה מעיר לעיר, ומיהו בתוספות כתב רבי אלחנן פירוש אחר בההוא דהתקבל דקאמר רב הונא דבעל מהימן לומר לפקדון נתתיו היינו דווקא גבי שליח לקבלה, אך כמה גמגומים כתב על זה, ועוד פירש רש"י ור"ת והר' פטר כולם שוים בדבר בפ"ק דההיא דרבי הונא דבעל מהימן לומר לפקדון מיירי גם לשליח להולכה כדמוכח מקושיות הר' פטר והתשובה שהשיב לר"ת, ועל כן יש ליזהר שלא לעשות שום שליח כששניהם בעיר כדפירשתי וכן עיקר.
<h2>דף יז.</h2>
ונכתב ביום ונחת' בלילה פסול אבל אם נכתב בלילה ונחתם ביום אפי' לא ניתן עד ימים מרובים כשר ואין לחוש משום מוקדםא). [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) ומיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום לבד מגיטין שאד' שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא אפשר.
<h2>דף כא:</h2>
לגרש את האשה דכתיב (דברים כ"ב) כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ערות דבר כגון (כתובות דף ק"א) עוברת על דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה, ולא קוצה לו חלה, ונודרת ואינ' מקיימת, וכגון עוברת על דת יהודית שיוצאה בשוק וראשה פרועה אפילו קלתה על ראשה אם יוצאה לרשות הרבים, ולדידן שבכה שקורין קופי"א במקום קלתה, אבל מחצר לחצר דרך מבוי שרי וטוה ורד כנגד פניה, פירש רבינו חננאל שטווה צמר (ירושלמי) אדום כנגד פניה וכדי שיפול אדמומית על פניה ומשחקת עםא) הבחורים. ואמרו בתוספו' (והכי אית' בירושל' דף מ"ז ובסוטה) שצריך התראה להפסידה כתובתה, ואם לא התרו בה יוצי' ויתן כתובה ומתקנ' רבינו גרשון ואילך אינה יוצ' על אלו, אלא אם כן יש עדים בדבר ואמרו רבותינו (יבמות קי"ב וגיטין דף מ"ט) למדנו עיקר גירושין מן התורה והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו ואם נתגרש' שלא מרצונו אינה מגורשת אבל האשה מתגרש' אפילו שלא ברצונה (ש"ע קי"ט ר"ג החרים שלא לגרש שלא מדעתה) אבל יש (כתובות דף ע"ז) שכופין להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס (פי' ריח הפה) וכופר באלהי ישראל (ש"ע וכן מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו ויש עדים שראו אותו עם מנאפים ושאר דברים ע"ש) ומכריחין אותו על ידי גוים לעשות מה שיאמר לו ישראל, וצריך שיאמר רוצה אני ויבטל מודעי קודם הנתינה וכיצד ביטול מודעא שיאמרו העדים אמור לפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמים לבטל הגט הרי הם בטלים והוא אומר הן, וגם יקראו הגט ב' פעמים אחת קודם נתינה ואחת אחר נתינה, וכתב (קדושין ה' גיטין דף כ"א) מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתב ולא בדבר אחר, ובכלל זה צריך שיהא הדיו והקלף משל בעל, גם אמרו חכמים בפרק גט פשוט שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר והדיו אלא התירו חכמים שתפרע האשה שכר הסופר שלא יעגנה, (ותקנו) [והקנו] חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר ומתקיים ביה ונתן כמו שאמרו בגיטין (פרק שני דף כ' ודף פ"ז) לה שיהא נכתב לשמה ועוד דרשינן וכתב לה (דף כ"א ודף פ"ב) ולא לה ולחברתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד, ספר כריתות שיהיה ענין אותו ספר כתוב מדברי הגירושין, כדאמרינן לספירת דברים הוא דאתא וגם דרשינן מכריתו' דבר הכורת בינו לבינה שלא ישים שום תנאיב) בגט, ונתן בידה מלמד (דף ע"ז) שאינה מתגרשת עד שיתן גט לידה או ליד שלוחה שהוא כידה או לחצר' שהו' כידה אבל אם היה מונח הגט על גבי קרקע ואמר לה טלי גיטיך מעל גבי קרקע הרי זה אינו כלום, וכן (דף ע"ח) אם היה הגט קשור על ידו או על יד שלוחו ונטלתו משם אינו כלום אבל אם הרכין לה גופו או הטה ידו עד ששלפה הגט הרי זה גט. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) או שטוה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם או שהיתה תובעת את התשמיש מבעלה בקול רם או ששכנותיה שומעין אותה מדברת על עסקי תשמיש או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה (ש"ע קט"ו וי"א אפילו בפני עצמו וה"ה המקללת בעלה בפניו). ב) שתהא אגידה ביה כלל לאחר נתינ' הגט כגון אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתה יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם (ש"ע קמ"ג אף אם קבע זמן להליכתה לבית אביה אי אפשר לעמוד בה לכך אין לשום אדם ליתן גט זה) ואינה מגורשת, אמנם אם אגידה ביה עד זמן פלוני אגידה ביה עד הזמן ולאחר הזמן מגורשת.
<h2>דף כב:</h2>
והכל כשרי' לכתו' הגט אפי' חש"ו אם גדול עומד על גבן ומלמדןא). [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) ואפי' לר"א דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא וכוותיה קיימא לן כדאיתא בפרק כל הגט גבי הכל כשרי' לכתוב דמסיק עליה רב הונא והו' שגדול עומד ע"ג וזהו לפי שיטת רש"י ורבינו ברוך דמפרשי לה כרבי אליעזר מיהו בתוספות פי' פירו' אחר דההיא סוגיא דרב הונא דמכשר חש"ו בגדו' עומד על גביו זהו דוקא כרבי מאיר דקס"ד מעיקרא דאף על גב דרבי מאיר לא בעי כתיבה לשמה ה"מ מדאורייתא אבל מדרבנן בעי ולהכי פריך מעיקרא והא לאו בני דיעה נינהו ועל זה מסיק רב הונא והוא שגדול עומד על גביו ובהכי סגי לרבי מאיר דלא בעי כתיבה לשמה כ"א מדרבנן ולבסוף מסיק רב נחמן באותה סוגיא דאפי' מדרבנן לא בעי רבי מאיר כתיב' לשמה ואפילו מצאו באשפה וכו' אבל לרבי אליעזר דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא ודאי חש"ו פסול לכתוב גט אפילו גדול עומד על גביו כדמשמע גבי ההיא דחליצת חרש דמשמע דלא חשיב חליצה לשמה אף על גב שהדיינים עומדים על גביו כי כן הקשו בתוס' פ"ק דחולין ואע"ג דדחינן ליה לומר דשאני כתיבת הגט שניכר יותר שהוא כותב לשמה מכל מקום אשינויי לא ניקום ונסמוך, ועוד בר מן דין ובר מן דין כיון דלר' אליעזר וכתב לה אכתיבת הגט קאי, אם כן צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו בר דעת הראוי לשליחות, וחש"ו לאו בני שליחות ננהו, ועוד ראיה מלקמן פרק מי שאחזו, דמצריך שישמעו קול הבעל שיאמר לסופר כתוב אף על גב דכתב הסופר לשמה אינו מועיל בלא ציווי הבעל ואפילו עשה שליח לסופר וכתב אליו כתב אינו מועיל כדמוכח התם, ואף על גב דגם זה דחק בתוספות לתרץ כדי לקיים פירוש ראשון, שינוייא דחיקא הוא למבין, וגם אין לסמוך אשינוייא להתיר ספק אשת איש, ע"כ לדידן דקיימא לן כרבי אליעזר חש"ו פסולין לכתוב גט ואפילו גדול עומד על גביו, וכן נראה עיקר, ואף כי ברב אלפס הביא ההיא דעומד על גביו, גם הוא הביא ההיא דרב יהודא אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף, ועוד דרבי יוחנן דהלכה כמותו לגבי רב וכ"ש לגבי רב הונא כדפירש בתוספו' בעלמא, ומסיק בההוא דחרש ש"ו כשרים לכתוב הגט, כאן הודיעך שאין כח כתיבה לשמה, ומני רבי מאיר היא, דקסבר רבי יוחנן לא מתוקמא כלל כרבי אליעזר ואפילו בעומד על גביו כדפי' לפי' שני מדקאמר כאן הודיעך שאין כתיבה לשמה, ע"כ.
<h2>דף כג.</h2>
והמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, (ש"ע האידנא אפילו בארץ ישראל צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם) אבל אם הבעל מביאו אין צריך, (ש"ע בעל שמביא גט צריך לומר בפ"נ ובפ"נ כדי שלא נבא לטעו' בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני תורה) וכן שנים שהביאו גט ושניהם שלוחין אין צריכין, וכשהשליח מביא גט יאמר הרי זה גטיך מפלוני בעליך והרי את מגורש' ממנו, והרי את מותרת לכל אדם ובתוך כדי דבור (בתוס' שם) מן הנתינה יאמר בפני נכתב ובפני נחתם (ש"ע או בשעה שנותנו לה) אבל זמן מרובה אחר הנתינה אינו מועיל ואפילו מבית לעליה צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתםא), והאיש עושה שליח להולכה והשליח עושה שליח בב"ד והאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה, אבל מיד שליח בעלה לא תעשה שליח לקבל גיטה בתחלה אבל בדיעבד כשר כרבי חנינא וכן פסקו רב האי גאון ורב אלפס, והכל כשרים (דף כ"ג) להביא גט אפי' נשים שאינן נאמנות לומר מת בעליך ואפי' קרובות חוץ מחרש שוטה וקטן גוי ועבד וסומא בחוצה לארץ. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) כדפירש ר"ת מידי דהוה אבני מחוזא דניידי ופר"ת דאנן נמי כיון דאין אנו קבועי' כ"כ דמינן לבני מחוזא מיהו בגיטין פ' התקבל פירש בתוספות דיש ליזהר כשהבעל והאשה שניהם בעיר שיגרשנה הבעל בעצמו ולא על ידי השליח בין להולכה בין לקבלה משום דאי הוה עביד על ידי שליח הוה מהימן הבעל לומר לפקדון נתתיו ביד השליח כרב הונא פרק התקבל דפסק ר"ח כמותו ואף על גב דגבי בני מחוזא מכשיר פרק קמא על ידי שליח אף על גב דשניהם בעיר משום טעמא דניידי מכל מקום אנן לא ניידינן כל כך אף על גב דפירש ר"ת דהאידנא כולהו ניידי, אין לסמוך על זה להקל, דהא להחמיר קאמר, ואם תאמר כיון דאין לעשות שליח כששניהם בעיר א' אם כן מאי נ"מ במה שאמ' ר"ת להחמיר דהאידנא כולהו ניידי וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם והלא בששניהם בעיר אחת צריך שיגרשנה הבעל עצמו ולא על ידי שליח והבעל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפי' כשמביאו ממדינת הים וי"ל מ"מ נ"מ לפר"ת בשליח המביא גט באותה מדינה מעיר לעיר, דהא אמרינן באותה מדינה במדינת הים אין צריך לומר בנו"נ, והשתא מטעם דר"ת דמחשיב אנן האידנא כולהו ניידי צ"ל בנו"נ אפילו באותה מדינה מעיר לעיר, ומיהו בתוספות כתב רבי אלחנן פירוש אחר בההוא דהתקבל דקאמר רב הונא דבעל מהימן לומר לפקדון נתתיו היינו דווקא גבי שליח לקבלה, אך כמה גמגומים כתב על זה, ועוד פירש רש"י ור"ת והר' פטר כולם שוים בדבר בפ"ק דההיא דרבי הונא דבעל מהימן לומר לפקדון מיירי גם לשליח להולכה כדמוכח מקושיות הר' פטר והתשובה שהשיב לר"ת, ועל כן יש ליזהר שלא לעשות שום שליח כששניהם בעיר כדפירשתי וכן עיקר.
<h2>דף לד:</h2>
ובעל שיש לו שני שמות חלוקיןא) ואחד מהם עיקר, יכתוב העיקר קודם אנא פלוני דמתקרי פלוני, וכן האשה ודוקא היכא דאתחזק בשני שמות חלוקין, אבל לא איתחזק כשר בדיעבד (ש"ע אם אין קורין אותו בשם ב' כלל אינו כותב אלא שם ראשון ויש מי שמצריך שני גיטין) ואין צריך לכתוב יצחק דמתקרי חקין וכן כל כיוצא בזה, והכופר (שם בתוספת) בתורת משה אין צריך לכתוב שם גיות בגיטין, ואם כתב שם יהדות וכל שום וחניכה שיש לו טוב הדברב). [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) והעולם רגילים לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון עברי וכששם השני בל' לעז כותבין המכונה, אדם שנשתנה שמו מחמת חולי אעפ"י שקורין אותו תמיד בשם הראשון מ"מ אותו שם שני דשינוי הוא עיקר וכותבין אותו קודם. ב) כדי לכלול שם גיות בסתם כי אין יכול להזכיר שם הגיו' בפי' אך בשאר גיטין דישראל ששני השמות דיהדות הם אין לכתוב בגיטין כלל וכל שום וחניכה שיש לו, אלא אנא פלוני דמתקרי פלוני כפי' ר"ת בגיטין.
<h2>דף סב:</h2>
דין שליח להולכה צריך לעשות בעדים, אך אין צריך להביא לא שטר ולא עדים שעשאו הבעל שליח להולכה כדמשמע בההיא דאתיוה בי תרי וכן כתב רבינו תם להרב רבי פטר, ומה שכתוב בתיקון שטרות שטר הרשאה לשולח גט לאשתו ממקום למקום נראה שאין צריך אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל לשליח רשות לעשות כמה שלוחים אפי' לא יחלה ולא יאנס אמנם הורגלנו עתה להצריך שטר הרשאה. וזהו הלשון. בפנינו חתומי מטה בכך בשבת בכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפלונית מתא מסר פלוני בר פלוני גט לפלוני בר פלוני להוליך אותו לאשתו פלונית בת רבי פלוני, וכך אמר לו בפנינו פלוני בן פלוני הבעל לשלוחו רבי פלוני בר פלוני הולך גט זה לאשתי פלונית בת רבי פלוני ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים וליתן גט לאשתי פלונית בת רבי פלוני בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך והגט שנעשה עליו רבי פלוני בר פלוני שליח להוליכו ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם בפלונית מתא בכך בשבת בכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם ועדים החתומים בו פלוני בר פלוני ופלוני בר פלוני ובפנינו בטל רבי פב"פ הבעל כל מודעות שמסר על גט זה, וגם בפנינו קבל עליו בחרם פלוני בר פלוני הבעל שלא לבטל את הגט ולא את השליח, ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו, פב"פ פב"פ.
סדר שליח להולכה. כיצד ימסרנו הבעל לשליח בפני עדי' ויקראוהו קודם מסירה ואחר מסירה לשליח משום דילמא עייליה לבי ידיה וחלפוה, וזה הלשון יאמר הבעל לשליח, הולך גט זה לאשתי פלונית המכונה פלונית בת רבי פלוני ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם, וקודם מסירתו לשליח יבטל כל מודעי דאית ליה וגם טוב שיקבל עליו בחר' שלא לעשות שום ביטול בגט ולא בשליח, והשליח יאמר לאשה הילך גט זה מפלוני בעליך המכונה פב"פ והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב, ובפני נחתם, והכל יאמר בשע' נתינ' קודם שיגיע גט לידה ויתנהו לה בפני שלשה, כי אע"ג דקיימא לן כמאן דאמר בפני שנים משום דעד נעש' דיין והשליח משלים השלשה מכל מקום טוב שיתנהו בפני שלשה פן יבא לטעות כשהשליח קרוב לבעל או לאשה, כדאמר תלמודא וגם לפרסם הדבר ואין צריך שישבו השלשה דאף על גב שהם כעין דייני' לקבל עדות השליח שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, מכל מקום הא קיימא לן בירושלמי הדיינין שקבלו העדות מעומד של הדייני' הוי שפיר קבלת עדות והכא דקיום שטרות דרבנן אפילו לכתחלה נמי, ותדע שהרי על כרחין השליח שמעיד בפני נכת' ובפני נחתם צריך לעמוד בשעת אמירתו כדין עדים ואפילו הכי מצטרף לשלשה ונעשה דיין, אמנם שמעתי כי מורי ה"ר מנחם בן הרב רבי שמואל היה מצריך להושיב השלשה כדין דיינין לקבל עדות השליח שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואולי לא היה אומר אלא לכתחל' אבל בדיעבד אין לחוש אם עמדו השלש' ולא ישבו בשעת העדאת השליח בפני נכתב ובפני נחתם ואם הבעל רך בשנים נראה טוב להצריך לדקדק אחריו אם הביא סימנים כשעושה שליח להולכה דהא אין קטן עושה שליח, ומיהו אם יש לו זקן בפניו אין לחוש יותר.
דין שליח לקבלה צריך הרשאה. זכרון עדות שהיתה בפנינו עח"מ בכך בשבת בכך לחדש פלוני שנת כך לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פלונית איך מרת פלוני' המכונה פלונית בת פלוני, העומדת היום בפלו' מתא דיתבא על נהר פלוני מנתה בפנינו את פב"פ להיות שלוחה לקבל גיטה מיד פלוני בעלה המכונה פב"פ ובפנינו אמרה לזה פב"פ שלוחה התקבל לי גיטי מיד בעלי ותהא ידך כידי וקבלתך כקבלתי ותזכה לי בו ותקבלהו לי ומיד שיגיע הגט לידך אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ומה שנעשה בפנינו ושמענו וראינו כתבנו וחתמנו לה לראיה על מינוי שליחות קבלת גיטה הכל שריר וקים, פב"פ עד, פב"פ עד, ויחתמו זה תחת זה, וצריך שיחתמו שני בני אדם שתהא חתימתן ניכרת וידוע במקום הנתינה, ואף אם יקיימום בהנפק צריך שיהיו חתימות הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה, וגם צריך ליזהר ולדקדק שתהא האשה שעושה שליח לקבלה גדולה בשנים ובסימנים ואם אין השנים ידועות כי אם על פי האב צריך רבוי שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשן לעיקרן כמו לעניין חליצה, דהא קטנה אין עושה שליח ובשעת נתינת הגט ליד השליח לקבלה יושיב הבעל בית דין כשרים והגוני' שאינם קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ולא לשליח הקבל' ויראו בשטר הרשא' החתימות אם הם ניכרות וידועות להם ואחרי אשר יכירו החתימות של שטר הרשאה של שליח לקבלה יביא הבעל הגט בפניהם ויקראוהו קודם הנתינה ויחזירוהו לו ויבטל הבעל כל מודעות ויתנהו ליד השליח לקבלה ויאמר לו התקבל גט זה לפלונית אשתי המכונה פב"פ והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ולא יטיל בו שום תנאי ויחזרו ויקראוהו אחר נתינה והדיינים יכתבו עדותן וימסרו ביד שליח לקבלה ויכתבו כך.
ביום פלוני בשב' בכך לירח פלוני שנת כך לבריאת עולם למנין שאנו מני' כאן בפלוני' מתא דיתבא על נהר פלוני אנחנו בית דין ח"מ, במותב תלתא הוינא ובא פלוני בר פלוני המכונה כך העומד היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלונית וגירש את פלונית אשתו ב"פ המכונה כך וכך, (ולא יכתוב את מקומה, כיון שאינה עומדת שם) ונתן גיטה לפב"פ שעשאתו אשתו בעדים שלוח' לקבל גיטה מפלוני בעל' ב"פ ואמר לו התקבל גט זה לפלונית אשתי בת פלוני המכונה כך וכך והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם, וקודם נתינתו ביטל לפנינו כל מודעי דהוו ליה שאם מסר שום מודעא תהא מבוטלת ולא נתן שום תנאי בגירושין, אלא גירשה גירושין גמורים, והגט קרינוהו וראינוהו כשר כדת וכהלכה ומחמת שראינו גרושי פב"פ מבעלה פב"פ שנתן גט ביד שלוחה לקבלה כתבנו וחתמנו לה שטר זה להיות בידה לזכות ולראיה, הכל שריר וקים.
פלוני בר פלוני דיין
פלוני בר פלוני דיין
פלוני בר פלוני דיין 000זה תחת זה.
וגם הבעל יכתוב תחת חתימתן כך, אני פלוני הח"מ המכונ' פב"פ העומ' היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלו' גרשתי את אשתי פלוני' המכונה פב"פ וגירשתיה בפלונית מתא דיתב' על נהר פלוני בפני ב"ד פב"פ ופב"פ ופב"פ החתומי' בשטר של מעלה וגרשתיה גירושין גמורין בבטול כל מודעי, ובלא שום תנאי ככל הכתוב למעלה ושטר' וחתימותיה אמת הוא ובעבור כי הכל אמת כתבתי גם אני שטר זה להיות לה גם כתב ידי לראיה ולזכות שלא יהא לי פתחון פה לערער על דבר זה כלל כי שטר ב"ד החתומים וחתימותיהן אמת שריר וקיים פב"פ.
הנה פירשנו לך דין שליח לקבלה, אבל נכון שלא לעשות שליח לקבלה שאין אדם יכול לצא' ידי חובתו נקי וצריך שהשלש' דייני' שהם בשעת נתינה שיכירו חתימו' העדי' שחתמו בשטר אשר עשתה לשלוחה לקבל גיטה, ולא סגי מן החתימות אשר הם מעיר לעיר, משום דילמא לא הכירו החתימות מכולם, וצריך לקיים כל שלשה בגט דקיום שטרות בשלשה הלכך נכון להחמיר שלא לעשות שליח לקבלה.
<h2>דף סג:</h2>
האשה שעשתה שליח לקבל גיטה צריך לעשותו בפני עדים ויכתבו לו כתב וכשיקב' הגט יקבלנו בפני עדי' ויכתבו לו כתבא). [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) ומיהו בס' רבינו ברוך מכתב ידו נמצא דלענין שליח לקבלה צריך להושיב ב"ד ג' שיכירו חתימות העדים החתומים בשטר קבלה וכן נראה דהא קיום שטרות בשלשה דאף על גב דבמתניתין דפרק התקבל לא מצריך כי אם ב' שיאמרו בפנינו קבל ה"מ כשהעדים הראשונים שאמרה בפניהם לשליח התקבל לי גיטי הם עומדים בשעת נתינת הגט לשליח אבל על ידי שטר צריך קיום ואין קיום שטרות בפחות מג' הלכך קודם שיקבל שליח לקבל' את הגט יושיבו ג' שיכירו החתימות וטוב שיהיו אנשים ידועים כי הם יעידו בכתב ידם על נתינת הגט והגירושין לשלוח למקום האשה היכן שתהיה להודיע', ומכאן נראה שאין לסמוך על שלוחין לקבלה שרגילין לעשות קיום החתימות מעיר לעיר לפי שאין רגילות להיות באותו קיום ג' בני אדם ידועים ונכרים במקום הנתינה שהכירו חתימת עדי השטר לקבלה שלשתן יחד כי כן צריך כדפרישי' וטוב לחזור אחר שליח שניכ' שהוא גדול על ידי בנים או על ידי זקן בין בשליח הולכ' בין בשליח קבלה דאם לא כן אפילו הוא מוחזק בשנים היה נראה דצריך לבודקו לכל הפחות ע"י עד אחד מכ"ש דחליצה, ומיהו בעדי חתימה אין להקפיד בזה כיון שהם מוחזקים בשנים, משום דקיימא לן עדי מסירה כרתי, ובשעת מסירה יש כמה עדים גדולים שהרי רגילין ליתן במנין.
<h2>דף סד.</h2>
והמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, (ש"ע האידנא אפילו בארץ ישראל צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם) אבל אם הבעל מביאו אין צריך, (ש"ע בעל שמביא גט צריך לומר בפ"נ ובפ"נ כדי שלא נבא לטעו' בשליח אחר מאחר שעכשיו אינן בני תורה) וכן שנים שהביאו גט ושניהם שלוחין אין צריכין, וכשהשליח מביא גט יאמר הרי זה גטיך מפלוני בעליך והרי את מגורש' ממנו, והרי את מותרת לכל אדם ובתוך כדי דבור (בתוס' שם) מן הנתינה יאמר בפני נכתב ובפני נחתם (ש"ע או בשעה שנותנו לה) אבל זמן מרובה אחר הנתינה אינו מועיל ואפילו מבית לעליה צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתםא), והאיש עושה שליח להולכה והשליח עושה שליח בב"ד והאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה, אבל מיד שליח בעלה לא תעשה שליח לקבל גיטה בתחלה אבל בדיעבד כשר כרבי חנינא וכן פסקו רב האי גאון ורב אלפס, והכל כשרים (דף כ"ג) להביא גט אפי' נשים שאינן נאמנות לומר מת בעליך ואפי' קרובות חוץ מחרש שוטה וקטן גוי ועבד וסומא בחוצה לארץ. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) כדפירש ר"ת מידי דהוה אבני מחוזא דניידי ופר"ת דאנן נמי כיון דאין אנו קבועי' כ"כ דמינן לבני מחוזא מיהו בגיטין פ' התקבל פירש בתוספות דיש ליזהר כשהבעל והאשה שניהם בעיר שיגרשנה הבעל בעצמו ולא על ידי השליח בין להולכה בין לקבלה משום דאי הוה עביד על ידי שליח הוה מהימן הבעל לומר לפקדון נתתיו ביד השליח כרב הונא פרק התקבל דפסק ר"ח כמותו ואף על גב דגבי בני מחוזא מכשיר פרק קמא על ידי שליח אף על גב דשניהם בעיר משום טעמא דניידי מכל מקום אנן לא ניידינן כל כך אף על גב דפירש ר"ת דהאידנא כולהו ניידי, אין לסמוך על זה להקל, דהא להחמיר קאמר, ואם תאמר כיון דאין לעשות שליח כששניהם בעיר א' אם כן מאי נ"מ במה שאמ' ר"ת להחמיר דהאידנא כולהו ניידי וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם והלא בששניהם בעיר אחת צריך שיגרשנה הבעל עצמו ולא על ידי שליח והבעל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפי' כשמביאו ממדינת הים וי"ל מ"מ נ"מ לפר"ת בשליח המביא גט באותה מדינה מעיר לעיר, דהא אמרינן באותה מדינה במדינת הים אין צריך לומר בנו"נ, והשתא מטעם דר"ת דמחשיב אנן האידנא כולהו ניידי צ"ל בנו"נ אפילו באותה מדינה מעיר לעיר, ומיהו בתוספות כתב רבי אלחנן פירוש אחר בההוא דהתקבל דקאמר רב הונא דבעל מהימן לומר לפקדון נתתיו היינו דווקא גבי שליח לקבלה, אך כמה גמגומים כתב על זה, ועוד פירש רש"י ור"ת והר' פטר כולם שוים בדבר בפ"ק דההיא דרבי הונא דבעל מהימן לומר לפקדון מיירי גם לשליח להולכה כדמוכח מקושיות הר' פטר והתשובה שהשיב לר"ת, ועל כן יש ליזהר שלא לעשות שום שליח כששניהם בעיר כדפירשתי וכן עיקר.
<h2>דף עא:</h2>
והכל כשרי' לכתו' הגט אפי' חש"ו אם גדול עומד על גבן ומלמדןא). [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) ואפי' לר"א דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא וכוותיה קיימא לן כדאיתא בפרק כל הגט גבי הכל כשרי' לכתוב דמסיק עליה רב הונא והו' שגדול עומד ע"ג וזהו לפי שיטת רש"י ורבינו ברוך דמפרשי לה כרבי אליעזר מיהו בתוספות פי' פירו' אחר דההיא סוגיא דרב הונא דמכשר חש"ו בגדו' עומד על גביו זהו דוקא כרבי מאיר דקס"ד מעיקרא דאף על גב דרבי מאיר לא בעי כתיבה לשמה ה"מ מדאורייתא אבל מדרבנן בעי ולהכי פריך מעיקרא והא לאו בני דיעה נינהו ועל זה מסיק רב הונא והוא שגדול עומד על גביו ובהכי סגי לרבי מאיר דלא בעי כתיבה לשמה כ"א מדרבנן ולבסוף מסיק רב נחמן באותה סוגיא דאפי' מדרבנן לא בעי רבי מאיר כתיב' לשמה ואפילו מצאו באשפה וכו' אבל לרבי אליעזר דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא ודאי חש"ו פסול לכתוב גט אפילו גדול עומד על גביו כדמשמע גבי ההיא דחליצת חרש דמשמע דלא חשיב חליצה לשמה אף על גב שהדיינים עומדים על גביו כי כן הקשו בתוס' פ"ק דחולין ואע"ג דדחינן ליה לומר דשאני כתיבת הגט שניכר יותר שהוא כותב לשמה מכל מקום אשינויי לא ניקום ונסמוך, ועוד בר מן דין ובר מן דין כיון דלר' אליעזר וכתב לה אכתיבת הגט קאי, אם כן צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו בר דעת הראוי לשליחות, וחש"ו לאו בני שליחות ננהו, ועוד ראיה מלקמן פרק מי שאחזו, דמצריך שישמעו קול הבעל שיאמר לסופר כתוב אף על גב דכתב הסופר לשמה אינו מועיל בלא ציווי הבעל ואפילו עשה שליח לסופר וכתב אליו כתב אינו מועיל כדמוכח התם, ואף על גב דגם זה דחק בתוספות לתרץ כדי לקיים פירוש ראשון, שינוייא דחיקא הוא למבין, וגם אין לסמוך אשינוייא להתיר ספק אשת איש, ע"כ לדידן דקיימא לן כרבי אליעזר חש"ו פסולין לכתוב גט ואפילו גדול עומד על גביו, וכן נראה עיקר, ואף כי ברב אלפס הביא ההיא דעומד על גביו, גם הוא הביא ההיא דרב יהודא אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף, ועוד דרבי יוחנן דהלכה כמותו לגבי רב וכ"ש לגבי רב הונא כדפירש בתוספו' בעלמא, ומסיק בההוא דחרש ש"ו כשרים לכתוב הגט, כאן הודיעך שאין כח כתיבה לשמה, ומני רבי מאיר היא, דקסבר רבי יוחנן לא מתוקמא כלל כרבי אליעזר ואפילו בעומד על גביו כדפי' לפי' שני מדקאמר כאן הודיעך שאין כתיבה לשמה, ע"כ.
<h2>דף עב.</h2>
ושכיב מרע שכות' גט לאשתו על תנאי (וכן בספר התרומה סימן ק"ל ובתוספ') צריך שיאמר אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ואם יעמוד מחליו הגט בטל ואם חלה אח"כ צריך לכתוב אחר וצריך שיאמ' מעכשיוא) וגוסס המדבר (בתוספות דקדושין דף ע"ח) מצוה להזקיקו לכתוב גט לאשתו רק שיהיה בדעת מיושבת משעת הצווי עד סוף הכתיבה וחתימת הגט וכן בשעה שנותנין הגטב), וצריך שלא תתייחד עמו כל ימי החולי (גיטין ע"ג) משום חשש גט ישן. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) שאם יאמר מהיום ומת באותו היום אומר ר"ת לא ידענא מאי אדון ביה דשמא מעכשיו בשע' נתינה קאמר, או שמא דעתו מסוף היום קאמר ואי מסוף היום קאמר אם ימות באותו היום יפסל הגט, ומורי רבינו יחיאל היה רגיל להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלא שום תנאי כדי לאפוקי נפשיה מכל ספק וגמגום אך היה מזקיקם לקבל עליהם חרם של תקנת הקהלות לישא אותה מיד כשיעמוד. ב) וגט ש"מ אין עושין כי אם משום חששת יבם.
<h2>דף עה:</h2>
ושכיב מרע שכות' גט לאשתו על תנאי (וכן בספר התרומה סימן ק"ל ובתוספ') צריך שיאמר אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ואם יעמוד מחליו הגט בטל ואם חלה אח"כ צריך לכתוב אחר וצריך שיאמ' מעכשיוא) וגוסס המדבר (בתוספות דקדושין דף ע"ח) מצוה להזקיקו לכתוב גט לאשתו רק שיהיה בדעת מיושבת משעת הצווי עד סוף הכתיבה וחתימת הגט וכן בשעה שנותנין הגטב), וצריך שלא תתייחד עמו כל ימי החולי (גיטין ע"ג) משום חשש גט ישן. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) שאם יאמר מהיום ומת באותו היום אומר ר"ת לא ידענא מאי אדון ביה דשמא מעכשיו בשע' נתינה קאמר, או שמא דעתו מסוף היום קאמר ואי מסוף היום קאמר אם ימות באותו היום יפסל הגט, ומורי רבינו יחיאל היה רגיל להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלא שום תנאי כדי לאפוקי נפשיה מכל ספק וגמגום אך היה מזקיקם לקבל עליהם חרם של תקנת הקהלות לישא אותה מיד כשיעמוד. ב) וגט ש"מ אין עושין כי אם משום חששת יבם.
<h2>דף עז.</h2>
שנינו הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה מגורשתא), אבל ברשות הרבים אפילו בתוך ארבע אמות אין מועיל עד שיהא בידה (ש"ע אם זרק לה לתוך ד' אמותיה ואין הבעל נכנס לתוכן הרי זו מגורשת אבל לכתחלה נותנו לידה ממש). [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) מיהו נהגו העולם שלא לגרשה בזריקה על ידי נתינת גט בתוך ביתה או בתוך חצרה אפילו בתוך קלתה או לתוך מלבושיה אומר רבי' יחיאל דאין לעשות לפי שלפעמים שבגדיה שאולים ואולי הבעלי בתי' מקפידים בזה ואם כן לא הוי גיטא כיון דלאו להכי אושלינהו וטעם זה נמי שייך גבי ביתה או חצר' לכן נכון לתת הגט בידה ממש וידה תהיה פתוחה מתחילת הנתינה עד גמר הנתינה.
<h2>דף עח.</h2>
לגרש את האשה דכתיב (דברים כ"ב) כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ערות דבר כגון (כתובות דף ק"א) עוברת על דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה, ולא קוצה לו חלה, ונודרת ואינ' מקיימת, וכגון עוברת על דת יהודית שיוצאה בשוק וראשה פרועה אפילו קלתה על ראשה אם יוצאה לרשות הרבים, ולדידן שבכה שקורין קופי"א במקום קלתה, אבל מחצר לחצר דרך מבוי שרי וטוה ורד כנגד פניה, פירש רבינו חננאל שטווה צמר (ירושלמי) אדום כנגד פניה וכדי שיפול אדמומית על פניה ומשחקת עםא) הבחורים. ואמרו בתוספו' (והכי אית' בירושל' דף מ"ז ובסוטה) שצריך התראה להפסידה כתובתה, ואם לא התרו בה יוצי' ויתן כתובה ומתקנ' רבינו גרשון ואילך אינה יוצ' על אלו, אלא אם כן יש עדים בדבר ואמרו רבותינו (יבמות קי"ב וגיטין דף מ"ט) למדנו עיקר גירושין מן התורה והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו ואם נתגרש' שלא מרצונו אינה מגורשת אבל האשה מתגרש' אפילו שלא ברצונה (ש"ע קי"ט ר"ג החרים שלא לגרש שלא מדעתה) אבל יש (כתובות דף ע"ז) שכופין להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס (פי' ריח הפה) וכופר באלהי ישראל (ש"ע וכן מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו ויש עדים שראו אותו עם מנאפים ושאר דברים ע"ש) ומכריחין אותו על ידי גוים לעשות מה שיאמר לו ישראל, וצריך שיאמר רוצה אני ויבטל מודעי קודם הנתינה וכיצד ביטול מודעא שיאמרו העדים אמור לפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמים לבטל הגט הרי הם בטלים והוא אומר הן, וגם יקראו הגט ב' פעמים אחת קודם נתינה ואחת אחר נתינה, וכתב (קדושין ה' גיטין דף כ"א) מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתב ולא בדבר אחר, ובכלל זה צריך שיהא הדיו והקלף משל בעל, גם אמרו חכמים בפרק גט פשוט שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר והדיו אלא התירו חכמים שתפרע האשה שכר הסופר שלא יעגנה, (ותקנו) [והקנו] חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר ומתקיים ביה ונתן כמו שאמרו בגיטין (פרק שני דף כ' ודף פ"ז) לה שיהא נכתב לשמה ועוד דרשינן וכתב לה (דף כ"א ודף פ"ב) ולא לה ולחברתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד, ספר כריתות שיהיה ענין אותו ספר כתוב מדברי הגירושין, כדאמרינן לספירת דברים הוא דאתא וגם דרשינן מכריתו' דבר הכורת בינו לבינה שלא ישים שום תנאיב) בגט, ונתן בידה מלמד (דף ע"ז) שאינה מתגרשת עד שיתן גט לידה או ליד שלוחה שהוא כידה או לחצר' שהו' כידה אבל אם היה מונח הגט על גבי קרקע ואמר לה טלי גיטיך מעל גבי קרקע הרי זה אינו כלום, וכן (דף ע"ח) אם היה הגט קשור על ידו או על יד שלוחו ונטלתו משם אינו כלום אבל אם הרכין לה גופו או הטה ידו עד ששלפה הגט הרי זה גט. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) או שטוה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם או שהיתה תובעת את התשמיש מבעלה בקול רם או ששכנותיה שומעין אותה מדברת על עסקי תשמיש או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה (ש"ע קט"ו וי"א אפילו בפני עצמו וה"ה המקללת בעלה בפניו). ב) שתהא אגידה ביה כלל לאחר נתינ' הגט כגון אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתה יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם (ש"ע קמ"ג אף אם קבע זמן להליכתה לבית אביה אי אפשר לעמוד בה לכך אין לשום אדם ליתן גט זה) ואינה מגורשת, אמנם אם אגידה ביה עד זמן פלוני אגידה ביה עד הזמן ולאחר הזמן מגורשת.
<h2>דף עט:</h2>
ושכיב מרע שכות' גט לאשתו על תנאי (וכן בספר התרומה סימן ק"ל ובתוספ') צריך שיאמר אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ואם יעמוד מחליו הגט בטל ואם חלה אח"כ צריך לכתוב אחר וצריך שיאמ' מעכשיוא) וגוסס המדבר (בתוספות דקדושין דף ע"ח) מצוה להזקיקו לכתוב גט לאשתו רק שיהיה בדעת מיושבת משעת הצווי עד סוף הכתיבה וחתימת הגט וכן בשעה שנותנין הגטב), וצריך שלא תתייחד עמו כל ימי החולי (גיטין ע"ג) משום חשש גט ישן. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) שאם יאמר מהיום ומת באותו היום אומר ר"ת לא ידענא מאי אדון ביה דשמא מעכשיו בשע' נתינה קאמר, או שמא דעתו מסוף היום קאמר ואי מסוף היום קאמר אם ימות באותו היום יפסל הגט, ומורי רבינו יחיאל היה רגיל להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלא שום תנאי כדי לאפוקי נפשיה מכל ספק וגמגום אך היה מזקיקם לקבל עליהם חרם של תקנת הקהלות לישא אותה מיד כשיעמוד. ב) וגט ש"מ אין עושין כי אם משום חששת יבם.
<h2>דף פ.</h2>
וצריך לכתוב שם העיר שהסופר והעדים עומדין שם בשעת כתיבה, כשכותבין למנין שאנו מנין כאן במקום פלוני, גם מקום דירת הבעל והאשה ועכשיו שאין יודעי' עיקר דירתן כותבין מקום עמידתם בשעת כתיבת הגט וכשכותבין גט לאיש לשלוח לאשתו שהיא במקום אחר, אין כותבין מקום האשה כלל, לא בלשון דירה ולא בלשון עמידה, ומקום הלידה נמנעו מלכתו' לפי שיש טועים בהםא). [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) דיש לחוש שמא ישנ' העי' ואמרי' שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פסול, ואמרינן עוד פרק גט פשוט וליחו' דילמא אזיל למתא אחריתא ואתחז' בשמ' וממטי לה גיטה לאתת' דהאיך עכ"ל.
<h2>דף פה.</h2>
טופס הגט מן הספר הזה בשני בשבת בעשר' ימים לירח כסליו שנת חמש' אלפי' וחמש וארבעי' לבריא' עול' למנין שאנו מנין כאן בפרי"ש מתא דיתב' על נהר שינא ועל נהר ביברא אנא פ' המכונ' פלוני בר פלוני העומד היו' בפרי"ש מתא דיתבא על נהר שינא ועל נהר ביברא צביתי ברעו' נפשאי בדלא אניסנא, ושבקית ופטרי' ותרוכי' יתיכי ליכי אנת אנתתי שרה בת פלו' העומד' היום בפריש מתא דיתב' על נהר שינא ועל נהר ביברא דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקי' ותרוכי' יתיכי ליכי די תיהווייין רשאה ושלטא' בנפשיכי למהך להתנסב' לכל גבר די תיצבייין ואנש לא ימחה בידיכי מן יומא דנן ולעל' והרי את מותר' לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראלא), והכותב (גיטין פ"ה) לא יכתוב ודין ביו"ד אלא ודן ולא איגר' ביו"ד אלא ואגרת די תיהוייין שלש יודי"ן לבד יו"ד של ד"י ושל ת"י וכן דיתיצבייין ה' יודי"ן בין הכל ויכתב למהך בלא יו"ד ויתלה רגל של ה' שלא תראה כחי"ת ויאריך וא"ו של וכדו ושל שבוקין ושל תרוכין ופטורין ושל ותרוכית ויכתוב להתנסבא בה"א ולא לאתנסב"א באל"ף. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) מנין בלא וי"ו דלא לשתמע אונאה, אם יש סיפוק בארות בעיר יכתוב מי בארות, נהגו העם לכתוב אנא ולא הנני. לכי בחד יוד דלא לשתמע לי כי אנת אנתתי אבל בשא' ליכי אין לחוש, ומ"ה נ"ע אומר בשם רבותיו דיש לכתוב שני יודי"ן כמו היליכי את הילד שר"ל הא שליכי, וכן נתווכח עם הר"ר משה ממרציל"י ועלתה בידו, אנתתי בלא יו"ד, וכדו וי"ו גדולה דלא לשתמע וכדי, ליכי שני יודי"ן, ואנש בלא יו"ד, תרוכין וי"ו גדול' דלא לשתמע תריכין וקאי לנשי' דעלמא וכן שבוקין וכן פטורין, ונראה שאין יו"ד בין שי"ן לבי"ת של שבוקין, וכן בין תי"ו לרי"ש של תרוכין, וכן בין פ"ה לטי"ת של פטורין ואם היה יו"ד לא משתמע [נ"א. למשתמע] שביקין תריכין פטורין וכן יש להוכיח מההיא דמר דייק בין פיטרוה לפטרוה.
כל סדר הגט בין לשליחות בין להולכה מכאן ועד סוף הסדר הכל משיטת מורי רבי פרץ ש"י.
בחמישי בשב' בתשע' עשר יום לירח כסליו שנת חמשת אלפי' וארבעי' לבריא' עולם למנין שאנו מנין כאן בפלו' מתא דיתבא על נהר שינא ועל נהר אשינא אנא פלוני המכונה פלוני בר פלו' העומד היום בפלו' מתא דיתבא על נהר פלו' צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פלוני' המכונ' פלו' בת ר' פלו' העומד' היו' בפלוני' מתא דיתב' על נהר פלו' ועל נהר פלו' דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרי' ושבקי' ותרוכי' יתיכי ליכי די תיהוייין רשאה ושלטא' בנפשיכי למהך להתנסב' לכל גבר די תיצבייין ואנש לא ימח' בידיכי מן יומא דנן ולעל' והרי את מותר' לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל. שמעון בן הרב ר' יהודה עד, — ראובן בן הנדיב רבי יצחק עד.
בשיטה אחרונה כדת משה וישראל ולא יותר וספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין הכל קוד' שיטה אחרונ', זה טופס הגט נעתק מטופס אחד שנחתם בו רבי יחיאל שהלך לעכו, אך שהיה כתוב בו ימחה בה"א, ואמנם שמע מורי הרב שיחיה מפי ה"ר יקר בשם רבינו שמואל מקוצי שהיה כתוב ימחא בא' ועיר שמסתפקי' מבארות כותבין על מי בארו' צריך לתת הקלף והדיו והקולמוס לבעל האש' וצריך שיצוה הבעל לסופר לכתוב גט לשם פלונית אשתו בפני עדים כשרים שאינם קרובים לאשה ולבעל ולא זה לזה וצריך שיהיו החתומים בו אצל הסופ' בשע' כתיבת הגט לכל הפחו' בשיט' ראשונה וכן שליח להולכה, וצריך שיאמר הסופר בפני אות' עדים שהוא כותב לשם גירושי פלוני' המכונ' פלונית וצריך ליזהר שלא יעשה הבעל שליח לומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום וצריך שיצוה הבעל לסופר לכתוב הרב' גיטין עד שיהיו לדעת הרב שהוא דר בעיר או להמחמיר יותר וצריך לכתוב מכתיב' גסה שקורין גרוש"ה בלע"ז וצריך לחתוך הקלף קודם הכתיב' וצריך לשרטטו שיהיה בו י"ב שיטין. וצריך שיהיה ארכו יותר על רחבו מן הי"ב שיטין (ש"ע ארכו יתר על רחבו עם הגליון שלמטה) ארכו קרוי מתחלת הגט עד סופו לצד העדים אמנם נהגו שלא להקפיד וצריך שיהו ההי"ן תלויין לכרעיהו וכן מן הקו"ף וה' דלמהך להרחיק' יותר, וצריך שתהא כל אות ואות מוקפת גויל וצריך שלא יהיו האותיו' חוץ לגליון, (ש"ע לכתחיל' יזהר שלא יגע בשרטוט שבצדדין) צריך שלא יהא שום טשטוש בגט, ושלא יכתוב על המחק, ואם יפול דיו בתוך האות שלא לתקן על ידי מחיקה וצריכי' העדי' לחתום בתחיל' השיטה זה תחת זה, ולפרש לשמה בשעת החתימה, וצריך שיכירו הגט בשעת נתינה, ולא ירחיקו חתימתן שני שיטין, ולא יחתמו אלא זה בפני זה, וצריך לבטל כל מודעי, וצריך למקריה קודם נתינה ואח' נתינה, וצריך שיהי' כל הגט יבש בשע' נתינ', וצריך לשום חרם על כל העומדי' שם שלא יוציאו לעז על הגט ואם נשבע האיש ליתן הגט צריך שיתירו לו קודם שיתן שלא יהיה דומה לאונס אך ערבות יתן אם ירצה שאין זה דומה לאונס.
ואלה משפטי הימים. יכתוב בשלישי בשבת ברביעי בשבת בחמישי בשבת ביו"ד באמצע בשני בששי בלא יו"ד באמצע ביום אחד לירח פלו' בשני ימים בשלשה ימים בארבעה ימים בחמש' ימי', בשש' בשבע' בשמנ' בתשעה בעשרה ימים, באחד עשר יום, בשנים עשר יום בשלשה עשר יום, בארבעה עש' יום, בחמש' עשר יום, בששה עשר יום בשבעה עשר יום, בשמנה עשר יום בתשע' עשר יום, בעשרים, באחד ועשרים בשנים ועשרים בשלשה ועשרים בארבעה ועשרי', בחמשה ועשרים, בשבעה ועשרים בשמנה ועשרים, בתשעה ועשרים יום ואם ר"ח ב' ימים אם יכתוב הגט ביום ב' יכתוב בא' לירח פלוני, כי חשבונו מיום ב' ואם כתבו ביום א' היה נראה לכתו' בל' יום לירח פלוני, שהוא יום א' לירח פלוני, ונראה למורי הר"פ שיש למנוע מלכתוב אז באותו יום גט ולדחות המעשה עד למחרת שלא להכניס ראשו בשום נדנוד ספק (ש"ע וי"א דאין ליתן גט בשום ר"ח וטוב לחוש במקום שאין חשש לעיגון) ואם אותה שנה עיבור וכותבו באדר ראשון יכתוב לירח אדר הראשון, ואם באדר השני יכתוב בכך וכך לירח אדר השני, "עד "כאן "משפט "הימים "בלשון "זכר והא לך השנים בלשון נקבה, בשנת חמשת אלפים ואחת לבריאת עולם, ושתים ושלש, וארבע וחמש, ושש ושבע, ושמנה, ותשע ועשר ואחת עשרה ושתים עשרה, ושלש עשרה תיבה ראשונה מאלו השתים לשון נקבה, עד עשרים והשניה בלשון זכר, אבל בימים להפך, אחד עשר שנים עשר תיבה ראשון זכר ותיבה שניה נקבה עד עשרי', ומשם ואילך בימי' הכל לשון זכר, כאשר בארתי למעלה, עשרים ואחד יום וכולי אבל בשנים מעשרים ואילך תיבה שניה נקבה, כגון עשרים ואחת, עשרים ושתי' עשרים ושלש, המנין המועט בלשון נקבה וכן לעולם.
<h2>דף פו.</h2>
והכל כשרי' לכתו' הגט אפי' חש"ו אם גדול עומד על גבן ומלמדןא). [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) ואפי' לר"א דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא וכוותיה קיימא לן כדאיתא בפרק כל הגט גבי הכל כשרי' לכתוב דמסיק עליה רב הונא והו' שגדול עומד ע"ג וזהו לפי שיטת רש"י ורבינו ברוך דמפרשי לה כרבי אליעזר מיהו בתוספות פי' פירו' אחר דההיא סוגיא דרב הונא דמכשר חש"ו בגדו' עומד על גביו זהו דוקא כרבי מאיר דקס"ד מעיקרא דאף על גב דרבי מאיר לא בעי כתיבה לשמה ה"מ מדאורייתא אבל מדרבנן בעי ולהכי פריך מעיקרא והא לאו בני דיעה נינהו ועל זה מסיק רב הונא והוא שגדול עומד על גביו ובהכי סגי לרבי מאיר דלא בעי כתיבה לשמה כ"א מדרבנן ולבסוף מסיק רב נחמן באותה סוגיא דאפי' מדרבנן לא בעי רבי מאיר כתיב' לשמה ואפילו מצאו באשפה וכו' אבל לרבי אליעזר דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא ודאי חש"ו פסול לכתוב גט אפילו גדול עומד על גביו כדמשמע גבי ההיא דחליצת חרש דמשמע דלא חשיב חליצה לשמה אף על גב שהדיינים עומדים על גביו כי כן הקשו בתוס' פ"ק דחולין ואע"ג דדחינן ליה לומר דשאני כתיבת הגט שניכר יותר שהוא כותב לשמה מכל מקום אשינויי לא ניקום ונסמוך, ועוד בר מן דין ובר מן דין כיון דלר' אליעזר וכתב לה אכתיבת הגט קאי, אם כן צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו בר דעת הראוי לשליחות, וחש"ו לאו בני שליחות ננהו, ועוד ראיה מלקמן פרק מי שאחזו, דמצריך שישמעו קול הבעל שיאמר לסופר כתוב אף על גב דכתב הסופר לשמה אינו מועיל בלא ציווי הבעל ואפילו עשה שליח לסופר וכתב אליו כתב אינו מועיל כדמוכח התם, ואף על גב דגם זה דחק בתוספות לתרץ כדי לקיים פירוש ראשון, שינוייא דחיקא הוא למבין, וגם אין לסמוך אשינוייא להתיר ספק אשת איש, ע"כ לדידן דקיימא לן כרבי אליעזר חש"ו פסולין לכתוב גט ואפילו גדול עומד על גביו, וכן נראה עיקר, ואף כי ברב אלפס הביא ההיא דעומד על גביו, גם הוא הביא ההיא דרב יהודא אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף, ועוד דרבי יוחנן דהלכה כמותו לגבי רב וכ"ש לגבי רב הונא כדפירש בתוספו' בעלמא, ומסיק בההוא דחרש ש"ו כשרים לכתוב הגט, כאן הודיעך שאין כח כתיבה לשמה, ומני רבי מאיר היא, דקסבר רבי יוחנן לא מתוקמא כלל כרבי אליעזר ואפילו בעומד על גביו כדפי' לפי' שני מדקאמר כאן הודיעך שאין כתיבה לשמה, ע"כ.
<h2>דף צ.</h2>
לגרש את האשה דכתיב (דברים כ"ב) כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ערות דבר כגון (כתובות דף ק"א) עוברת על דת משה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה, ולא קוצה לו חלה, ונודרת ואינ' מקיימת, וכגון עוברת על דת יהודית שיוצאה בשוק וראשה פרועה אפילו קלתה על ראשה אם יוצאה לרשות הרבים, ולדידן שבכה שקורין קופי"א במקום קלתה, אבל מחצר לחצר דרך מבוי שרי וטוה ורד כנגד פניה, פירש רבינו חננאל שטווה צמר (ירושלמי) אדום כנגד פניה וכדי שיפול אדמומית על פניה ומשחקת עםא) הבחורים. ואמרו בתוספו' (והכי אית' בירושל' דף מ"ז ובסוטה) שצריך התראה להפסידה כתובתה, ואם לא התרו בה יוצי' ויתן כתובה ומתקנ' רבינו גרשון ואילך אינה יוצ' על אלו, אלא אם כן יש עדים בדבר ואמרו רבותינו (יבמות קי"ב וגיטין דף מ"ט) למדנו עיקר גירושין מן התורה והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו ואם נתגרש' שלא מרצונו אינה מגורשת אבל האשה מתגרש' אפילו שלא ברצונה (ש"ע קי"ט ר"ג החרים שלא לגרש שלא מדעתה) אבל יש (כתובות דף ע"ז) שכופין להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס (פי' ריח הפה) וכופר באלהי ישראל (ש"ע וכן מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו ויש עדים שראו אותו עם מנאפים ושאר דברים ע"ש) ומכריחין אותו על ידי גוים לעשות מה שיאמר לו ישראל, וצריך שיאמר רוצה אני ויבטל מודעי קודם הנתינה וכיצד ביטול מודעא שיאמרו העדים אמור לפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמים לבטל הגט הרי הם בטלים והוא אומר הן, וגם יקראו הגט ב' פעמים אחת קודם נתינה ואחת אחר נתינה, וכתב (קדושין ה' גיטין דף כ"א) מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתב ולא בדבר אחר, ובכלל זה צריך שיהא הדיו והקלף משל בעל, גם אמרו חכמים בפרק גט פשוט שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר והדיו אלא התירו חכמים שתפרע האשה שכר הסופר שלא יעגנה, (ותקנו) [והקנו] חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר ומתקיים ביה ונתן כמו שאמרו בגיטין (פרק שני דף כ' ודף פ"ז) לה שיהא נכתב לשמה ועוד דרשינן וכתב לה (דף כ"א ודף פ"ב) ולא לה ולחברתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד, ספר כריתות שיהיה ענין אותו ספר כתוב מדברי הגירושין, כדאמרינן לספירת דברים הוא דאתא וגם דרשינן מכריתו' דבר הכורת בינו לבינה שלא ישים שום תנאיב) בגט, ונתן בידה מלמד (דף ע"ז) שאינה מתגרשת עד שיתן גט לידה או ליד שלוחה שהוא כידה או לחצר' שהו' כידה אבל אם היה מונח הגט על גבי קרקע ואמר לה טלי גיטיך מעל גבי קרקע הרי זה אינו כלום, וכן (דף ע"ח) אם היה הגט קשור על ידו או על יד שלוחו ונטלתו משם אינו כלום אבל אם הרכין לה גופו או הטה ידו עד ששלפה הגט הרי זה גט. [סמ"ק סימן קפ"ד]. א) או שטוה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם או שהיתה תובעת את התשמיש מבעלה בקול רם או ששכנותיה שומעין אותה מדברת על עסקי תשמיש או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה (ש"ע קט"ו וי"א אפילו בפני עצמו וה"ה המקללת בעלה בפניו). ב) שתהא אגידה ביה כלל לאחר נתינ' הגט כגון אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתה יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם (ש"ע קמ"ג אף אם קבע זמן להליכתה לבית אביה אי אפשר לעמוד בה לכך אין לשום אדם ליתן גט זה) ואינה מגורשת, אמנם אם אגידה ביה עד זמן פלוני אגידה ביה עד הזמן ולאחר הזמן מגורשת.
